<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת קרח</h1>
<h2>דף יא:</h2>
אך פדה תפדה [במדבר י"ח]. דרש ר' טרפון פודה אתה את החיה, שנ' (שמות י"ג י"ג) תפדה בשה, אי אתה פודה את המתה פי' להאכילם לכלבים. ויליף לה מדאיתקש בכור בהמה לבכור אדם, מה בכור אדם דאין פודין אותו מת אלא חי. פירוש אם מת תוך שלשים יום אין פודין אותו, קל וחומר במת לאחר שלשים כגון שלא הספיד לפדותו עד שמת אין פודין, כך בכור בהמה אין פודין אותו להאכיל לכלבים. וכן פסק דאין פודין אותו לאחר מיתה אם לא נתן פדיונו. פי' רש"י ופדוייו מבן חדש תפדה וזה [ממעט] מת תוך ל', ואם נהרג תוך ל' יום ממעט בפ"ק דב"ק מדכתיב אך פדה תפדה אך חלק.
מה בכור אדם מטפל בו ל' יום, פי' שנאמר [במדבר י"ח] ופדוייו מבן חדש תפדה, כך בכור בהמה חייב ליטפל בו עד ל' יום ולעכבו אצלו קודם שיתנו לכהן. ובגמרא יליף ליה להא מדכתיב (שמות כ"ב כ"ט) בכור בניך (תפדה וגו') כן תעשה לשורך לצאנך, ולכך פליגי בדקה כמה מטפל בה. ולכך כן נראה פסק דבזמן הזה שאינו ראוי לכלום עד שיפול בו מום, חייב הישראל ליטפל בו עד שיפול בו מום. ואין הכהן יכול לומר תניהו לי קודם שיפול בו מום דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות ועליו כתיב (מלאכי ב' ח') ושחתם את ברית הלוי. ולכך פסק בבכור אדם אם מת תוך ל' יום אפי' נתן פדיונו לכהן מוציאין מידו של כהן, בין בודאי לא כלו חדשיו בין בספק לא כלו, דהלכה כרשב"ג בספק כלו עד ל' יום, ובודאי לא כלו הלכה כרבנן דאמרי עד כ' שנה. אך בודאי כלו מודה רשב"ג דיצא מכלל נפל ואפי' בפיהק ומת אבל אם מת לאחר ל' יום ולא פדאו, אם מכירי כהונה הן מוציאין מידו.
